לתומר שלום
שאלתך כבר עמדו עליה הקדמונים [גם אנחנו עמדנו עליה בשיעור בדף היומי שם במקום], ונזכיר כמה מהתשובות:
א. הר"י מיגש מתרץ שגם בשעת החורבן נעשה להם נס והתערו הכרובים כדי להראות לעיני הגויים מה הייתה פעם חיבתם של ישראל לפני המקום.
ב. עוד הביאו משמו תירוץ נוסף – שאדרבה – היה 'נס לרעה' על שהמרו פי ה', וכל רואיה הזילוה כי ראו ערותה וגו'.
ג. החיד"א בשם הרמ"ע מפאנו [וכן בעבודת ישראל לר"י קמחי – אזמיר תצ"ז, וכן בשם המגיד ממזריטש] שהיה זה מדין 'חייב אדם לפקוד את אשתו לפני שיוצא לדרך' והייתה זו מעין 'נשיקת פרידה' לפני עת רידתם לגלות.
ד. הגר"ח שמולבי"ץ מבאר ש'במקום משפטו שם פעלו' במקום ובזמן שבשמים מזכירים משפטו של אדם, שם מזכירים ג"כ את צדקותיו וזכויותיו, ולכן בעת החורבן היו חייבים בדין ולקו, והודיע ה' לרבים שלא הושחת תארם כליל ולא תמו זכויותיהם ועתידים הם לשוב לאהבתם הראשונה.
ומעי"ז הובא גם ב”פרשת-דרכים” (דרוש כב) תרץ, הקב”ה תמיד אוהב את עם ישראל, והוא לעולם לא יעזוב אותנו. גם כשהקב”ה כועס על עם ישראל – הוא עדיין משרה שכינתו בינינו. היו מאומות העולם שחשבו שאם עם ישראל יכעיס את הקב”ה, אז הקב”ה יפר את בריתו, כמו איש ואשה שמתגרשים. הקב”ה רצה להראות לכל העולם שהמצב אינו כך, ולכן דווקא בזמן בו הוא כועס עלינו ביותר – הוא הראה לעולם את חיבתו לעם ישראל. הפיכת הפנים של הכרובים אינה התרחקות אמתית, זו לא עזיבה ח”ו של הקב”ה אותנו, או שלנו את הקב”ה, היא רק מסמלת את העובדה שלעתים יש יותר גילוי פנים ולעיתים פחות. כפי שבין בעל לאשה [שזה המשל של קוב"ה וכנס"י, כידוע משיר השירים] ישנן תקופות טובות יותר ותקופות טובות פחות, ואין הדבר מורה על כך שהם אינם אוהבים זה את זה או אינם נאמנים זה לזה – כך גם בין עם ישראל לקב”ה.
ה. בספר "פרי צדיק" (פרשת דברים), ביאר הגאון הק' רבי צדוק הכהן מלובלין, על פי המובא בירושלמי (ברכות ב, ד) ומדרש (איכה רבה א, נא) שבתשעה באב תיכף אחר החורבן נולד משיח, ואמנם קודם שנחרב הבית היו באמת בגדר 'אין עושין רצונו של מקום', שלא עלה על דעתם שיחרב הבית, אבל כשראו שנכנסו אויבים להיכל – תיכף הרהרו כל ישראל תשובה, רק שכבר נגזרה גזירה (כמו שהוכיחם ירמיה למה לא עשו תשובה עד שלא נגזרה גזירה, שאז לא היה נחרב), ואז תיכף נעשו ישראל בכלל' עושין רצונו של מקום', ומזה נולד תיכף משיח. ואם היו מתקנים הכל, היה ראוי להיות תיכף התיקון האמיתי, ומשום כך תיכף ומיד החזירו הכרובים פניהם איש אל אחיו, ולכן כשנכנסו אומות העולם מצאו הכרובים 'מעורים זה בזה'.
ה. הרב גלינסקי מבאר שרצו להראות לגויים בזה – הגם שישראל אינם עושים רצונו של מקום, אל תבואו בתחושת גאוה שאתם טובים מהם שהנה ה' מסרם בידכם, לא כן הוא, אלא כשהכרובים רואים אתכם – הם הופכים פניהם איש אל אחיו כאומרים – לידכם וביחס אליכם – ישראל הם ללא ספק במעלת 'עושים רצונו של מקום'…
וע"ע רמב”ן, רשב”א, ריטב”א ועוד אחרונים רבים שתרצו במס’ אופנים.