בס\"ד
שלום לרב!
רציתי לשאול לגבי אדם שלא שולט על צרכיו הגדולים. האם מותר לו לאכול / לשתות ללא ברכה, או שהוא צריך לדחוק עצמו עד שיגיע למקום שבו יוכל להתנקות?
האם מותר לו לשוח עם בורא עולם במילים שלו (כעין התבודדות) ואם כן, האם ראוי שבמידה ואסור לו לברך, עכ"פ יודה לבורא על המזון במילים שלו?
האם מותר לו לשהות במקום קדוש כמו ביהנ"כ, כותל?
האם ניתן להקל על אדם כזה בכל המקומות בהם אסרנו עליו לומר דבר שבקדושה, כשיש מציאות שהוא לא נקי אך אין ריח רע?
ומה לגבי אדם חילוני ששואל אותו שאלות באמונה או מעוניין להניח תפילין – האם יהיה מותר לו להניח לו תפילין או לדבר איתו בענייני אמונה בשעה שהוא עצמו לא נקי? שאלה אחרונה – אדם כזה שעלה לשמש כחזן או לחילופין הוא עשירי מה יעשה כשהוא מגלה שאינו נקי?
האם יתבזה ויירד / או יודיע לאנשים שאינו יכול להמשיך ולהשלים מנין? (כמובן מדובר בזמנים שהוא יודע שהוא נקי רק בזמן התפילה גילה שהוא לא) בברכה.
הרבית בשאלות, אענה על חלקן.
לאדם שאינו נקי מצואה בפי הטבעת – ואפילו משהו – ואפילו בלא ריח רע – אסור ללמוד תורה ולדבר דברים שבקדושה. הוא גם פטור מתפילין.
ברגע שיצא ממנו מעט צואה – מיד עליו להפסיק להתפלל או ללמוד. אם הוא חזן יפסיק. [יכול להשתעל וכדו' כדי למנוע מעצמו אי נעימות וכך יחשבו שמפסיק מפני בעיות גרון].
לגבי צירוף למנין – החזון איש נוקט שאינו מצטרף למנין.
לדבר אמונה – יש דעות בפוסקים, שנחלקו האם מותר להרהר בדברי אמונה בבית הכסא, וה"ה לכאן. מה שמובא במפורש שמותר להרהר בשפלותו ובגדלות הבורא.
בנוגע לברכות – אם אינו יכול לברך – פטור, ואינו חייב להמתין עד שיוכל לברך.
אין להכנס לבית הכנסת בלא גוף נקי.