לאביתר שלום
איננו יודעים מדוע עשה ה' כל דבר, כפי שאיננו יודעים מה הצורך בכל בריה שיצר ה' בעולמו, כך אין אנו יודעים מה הצורך בטבעים ובמכלול הרגשות האנושיים.
מה שברור הוא שיש בכל מה שברא ה' בעולמו תועלת, והכל נברא על מנת לנסות את האדם, או כמשל לקשר האדם עם השכינה.
אתן דוגמא לצער בעת פרידה – הן בתועלת והן בנסיון האדם והן בקשר עם השכינה.
א. מצד התועלת – אם לא היה צער לאדם בעת פרידה, לא היה לאדם כלל בעיה לנטוש את קרוביו וללכת. הן אשתו הן ילדיו הן הוריו, היה האדם נוסע לחו"ל לעסקים למשך שנים, מבלי שום מגבלה. כעת שיש לשני הצדדים צער, האדם יימנע מזה, והעולם יפעל באופן תקין – שאדם מגדל ילדיו, וחי עם אשתו ולא מותירה אלמנה מחיים…
ב. נסיון – לא פעם אדם מתנסה בנסיון כזה של עזיבת ביתו מאונס, גלות או מאסר או הכרח הפרנסה, והאדם צריך לעמוד בנסיון הזה ולא להשבר. פעמים וצער זה בא כיסורים או תיקון לאדם.
ג. כמשל לקשר עם השכינה – כפי שאדם חש צער בעת התנתקו מחבירו, כך חשה השכינה צער מההתנתקות מעם ישראל, והשכינה מיללת בגלותה על בנים שגלו מעל שולחן אביהם, ונפרדו ממנה. כדי שנבין זאת ונבקש את החזרת השכינה יצר הקב"ה משל אצל האדם לצער זה – בעת פרידתו מקרוביו. כך יוכל להבין צערה של השכינה שמקוננת על גלותה ועל ריחוקה מבניה.
אפשר בוודאי למצוא עוד טעמים, וגם חפש טעמים על פי סוד, אך די במה שכתבתי כדי להבין את העיקרון.