אחרי שיר השירים יש יהי רצון ששם כתוב שתהא שעה זו שעת רחמים שעת הקשבה שעת האזנה רציתי לדעת אם האזנה והקשבה זה אותו דבר אז למה שניהם כתובים, מספיק אחד מהם?
ליהודה שלום
המלבי"ם מפרש את ההבדל ביניהם:
מלבי"ם ביאור המילות הושע פרק ה
(א) שמעו, הקשיבו האזינו. כבר בארתי (ישעיה א' י') שהסדר הוא, תחלה מקשיב קשב מרחוק, ואחר כך מאזין היינו שמטה אזנו לשמוע מה היה הקול אשר הקשיב, ואח"כ שומע, ועם השמיעה משותף ג"כ הבנת הלב, וכשידבר אל שלש נושאים מתחלפים, ידבר אל הנושא העקרי במאמר בלשון שמיעה, ואל הבלתי עיקרי כ"כ ידבר בלשון האזנה, ואל הטפל ידבר בלשון הקשבה, והכהנים היו העקרים המסיתים את הבית המלך בל יניחו את העם ללכת לירושלים, להם ייחד הנבואה בפרטות בלשון שמיעה, והעם הם יקשיבו מרחוק, ובית המלך שהיה מצד א' בלתי עקרים כ"כ כי היו מוסתים מן הכהנים, ומצד אחד היו עקרים כי הם היו הפוקדים ומכריחים את העם, דבר אליהם בלשון האזנה, ובאר שצריך שיטו אזן באשר לכם המשפט משפט העונש, או ר"ל משפט ההנהגה שאתם המנהיגים והמכריחים את העם, וכ"ז נכלל בשיתוף שם משפט: