למסתפק שלום
לא ברורה לי שאלתך. הנך מתייחס לספקותיך באמונה כעובדה מוגמרת, ולא היא.
ספיקות צריך לברר. התורה מצווה "וידעת היום והשבות אל לבבך" – וכתב הרמב"ם [בהלכות יסודי התורה פרק א הלכה א]:
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". 
היהדות היא הדת היחידה המדברת על "ידיעה" ולא על "אמונה". ישנן דרכים רבות להוכיח אמיתות המצאות הבורא, ונתינת התורה מסיני.
שומה עליך לברר זאת, שהרי ללא זאת הנך חי את חייך בכפירה באלוקים חיים, דבר שללא ספק עתיד אדם ליתן עליו את הדין. שהרי אפילו גרים נענשים למה לא הקדימו לבוא ולהתגייר, ק"ו שאדם מישראל ייתבע על כך למה לא בירר אמונתו ולמדה וחקרה עד שהגיע לאמיתתה??
יש לציין – 
שלא ביארת מה הרקע הדתי שלך? ממתי התחילו הספקות? במה הנך מסופק? במציאות הבורא? במתן תורה? ביציאת מצרים? בתורה שבע"פ? 
ליהדות יש תשובות לכל השאלות, רק צריך לברר ולרצות באמת לדעת. מי שבאמת מבקש לדעת – יגיע וידע. פעמים והאדם מעדיף "שלא לדעת" כדי שזה לא יחייב אותו, ועליך לבדוק מהיכן הספיקות הללו נובעים.
בנוגע לעצם קיום המצוות – בוודאי שיש ענין ומצווה, שהרי המקיים מצוה בצורה זו אומר "הריני מקיים מצוה זו על הצד שיש בורא לעולם וציווה עליה" – נמצא שקיים בזה את ציווי הבורא. הגם שעצם הספק אינו במקום, שראוי לו להתברר על ידי העמקה ולימוד.
כוט"ס
בועז שלום