בביאור המילה ישנם כמה פירושים, הביאם התפארת ישראל [יכין מסכת חולין פרק ה משנה א]:
מלת "סופג", נ"ל שהוא מלשון ספוג שסופג את הכל, כלומר שבולע המלקות, שע"י חטאו מושך לעצמו המכות, כספוג שטבעו לבלוע המים,
או נ"ל שהוא מלשון קנוח, כמו מסתפג באלונטית, ור"ל ע"י שנתלכלך בחטאו, מתקנח ומתטהר ממנו ע"י המלקות שילקוהו, ולפ"ז יהיה מלת "את" לשון "עם", כמו אשר הלכו אתי,
ובערוך פירש שהוא מלשון סופק כמו ויספוק את כפיו, וק"ל א"כ יהיה פעול יוצא, ומשמעותו שהוא מכה אחרים]: עכ"ל.

כמו כן תוכל לעיין ב'דברי יחזקאל' [הלברשטאם, ענין חג השבועות] שהביא בזה טעם על דרך המוסר, וביאר אגב זאת את הטעם שנקט סופג 'ארבעים' ולא ל"ט ע"ש.