הבעיה שאתה מציג לא פשוטה.
אנו לכתחילה לא לוקחים ספרים ללא הסכמות. הנייר סובל הכל, ואנשים כותבים דברים לא מוסמכים, או לא נכונים השקפתית, ואין לקורא כלים לדעת זאת, אם לא עבר על הספר אדם גדול ואישר את הספר, ובעיקר את כותבו.
אכן, יש אנשים גדולים שמחברים ספרים וידועים כגדולי ישראל, וככאלה אין להם צורך כעת בהסכמות, היות והם מוכרים לכל. אך גם הם קיבלו הסכמות בצעירותם, כדוגמת החפץ חיים שקיבל הסכמות על ספרו שמירת הלשון אותו חיבר בצעירותו.
דוגמא נוספת – הגר"ע יוסף זלה"ה לקח הסכמות לספריו הראשונים, אך לספריו האחרונים אין כל הסכמה, היות והוא כבר מוכר לכל אינו צריך להסכמה, ואדרבה – הוא כבר מוכר כאוטוריטה שנותנת הסכמות לאחרים.
בנוגע ל"אדם גדול" אני מדבר על היושבים בכותל המזרח של העולם התורני, כדוגמת הגר"ע יוסף, הרב ואזנר הרב אלישיב הגרב"צ אבא שאול, הגר"ש כהן ועוד רבים וטובים.