תיאור

תרומה להחזקת האתר "טעמו וראו" והפצת הדיסקים

אתר טעמו וראו פעיל משנת תשע"ב, ובו מרוכזים כל השיעורים של הרב בועז שלום שליט"א  במגון מקצועות היהדות: תנ"ך, מוסר, מחשבה, פרשת שבוע, משניות, עין יעקב, הלכה ועוד ועוד. כמו כן האתר מאפשר צפיה בשידור ישיר של השיעורים הנמסרים במדרשת 'בית אליהו' שברחוב דוב גרונר 11 בב"ב. כמו כן ניתן לצפות באתר ברבנים נוספים המוסרים שיעורים קבועים במדרשת בית אליהו, וביניהם הרב מיכאל לסרי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט"א, הרב שלמה אסולין שליט"א, הרב אברהם יוספי שליט"א, הרב ליאור גלזר שליט"א ועוד. לאתר אלפי כניסות הנוסכות רוח עידוד במפעיליו, העושים זאת בהתנדבות מלאה. עם כל זאת לאתר יש הוצאות על התחזוקה, הזנת התכנים, איחסון החומר בשרתים, חברת האירוח ועוד. בתרומה לאתר הינך שותף לכל זיכוי הרבים שאתר זה מפיץ! התרומות גם משמשות להדפסת הדיסקים והפצתם לזיכוי הרבים. ארגון טעמו וראו הפיץ עד היום אלפי דיסקים בחינם לזיכוי הרבים! באפשרותך לקחת על עצמך סכום של 300 ש"ח לחודש, וכך לזכות גם ששם קרובך יונצח בבכותרת האתר, והשיעורים הנשמעים יהיו לעילוי נשמתו. את הכסף ניתן לתת מכספי מעשר.

תוכל לתרום בכפולות של 15 ש"ח. [הסבר: אם ברצונך לתרום 60 ש"ח – לחץ על ה + הנמצא ליד המילים "הוסף לסל", במקום הספרה 1 תופיע הספרה 2, 3, 4,   4 כפול 15 = 60. בלחיצה נוספת על ה+ תופיע הספרה 5, 5 כפול 15 ש"ח = 75 וכן על זה הדרך].

מבצע!

מי שתורם ל'מדרשת בית אליהו'  [גם בתשלומים בכ. אשראי או הוראת קבע]

מעל סכום של 500 ש"ח יקבל מיקרו אס.די  32 ג"ב איכותי של חב' טושיבה עם כל שיעורי הרב!

מעל סכום של 700 ש"ח – יקבל דיסק אונקי 64 ג"ב USB 3.0 של חברת סנדיסק עם כל שיעורי הרב!

מעל סכום של 1000 ש"ח – יקבל דיסק אונקי 128 ג"ב USB 3.0 של חברת סנדיסק עם כל שיעורי הרב!

* * *

מאמר בדבר מעלת החזקת התורה [מתוך הספר 'ואין למו מכשול']

ב. כל המחזיק תלמידי חכמים בממונו, הרי זה כאילו למד תורה בעצמו, וזכות החזקת התורה מצילה אותו מיצר הרע [2] ועתידים ללמדו תורה בגן עדן, ויזכה להבין את כל מה שלומדים שם [3]והרי הוא כמקריב ביכורים בבית המקדש [4] 

2. כתב רבינו החיד"א בספר מדבר קדמות (מערכת מ אות לו) בשם ספר עץ החיים, שהמחזיק ביד תלמידי חכמים, יש לו מעלה כמי שלומד ממש, שמהני ליה לימוד התורה של אותו תלמיד חכם להצילו מהיצר הרע. יעו"ש. ועל כן, צריך שיהיה לכל אחד חלק בלימוד התורה או בהחזקתה, שבלעדי זה, אין לו הגנה מן החטא, ואין לו כלים לנצח את המנוול הגדול. 

3. בספר ראש דוד (דף סב) כתב, שחכמינו ז"ל אמרו שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה בגן עדן. ודִקדק שם, מה טיבה של חופת בעלי מצוות שלא ראו אור תורה, אצל בעלי תורה, והרי לא ידעו ולא יבינו מאומה מדברי התורה שישמעו שם, ואישתקיל מילוליהו, ויהיה להם בושה שאינם מבינים כלום. ותירץ שם, שהמחזיק תלמיד חכם, כיון שהוא היה הסיבה שהתלמיד חכם למד תורה, כשבא לעולם העליון, זוכה שמלמדים לו כל התורה. ע"כ. ומי ישמע דברים אלו ולא ירוץ להחזיק ברבנן ובתלמידיהון. 

4. כדאיתא בגמרא כתובות (קה:): תניא, כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים. ועיין בגמרא יומא (עא.) שהרוצה להקריב נסכים על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. וכתב על זה בספר אורות אלים (עמוד ס): בכל יום אנחנו מתפללים כי עתה בעוונותינו אין לנו לא מקדש ולא מזבח ולא כהן שיכפר בעדינו. ובזאת יבחנו דברינו, אם נכספה נפשנו להקריב קורבנותינו, נעשה נא מה שבידינו דוגמת הקורבנות [כגון הבאת דורון לתלמידי חכמים וכדומה], אולי יתעשת האלהים לנו. ע"כ. 

יששכר וזבולון

ג. העושה תנאי עם תלמיד חכם, שיעסוק בתורה, והוא ידאג לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו, ושניהם יחלקו שוה בשוה בתורה שלומד, תנאי זה מועיל, וזוכה התומך לקבל חצי משכר לימודו של החכם[5] 

ואף על פי שהחכם חולק עמו בשכר תורתו, לא יחסר לו משכרו מאומה בעולם הבא [6] 

אולם כל זה דווקא כשתומך בתלמיד חכם לפני שעסק בתורה. אבל אם לאחר שהתלמיד חכם כבר עסק בתורה, יבוא אדם וירצה לחלוק עימו בשכר הלימוד שכבר למד, אינו יכול לעשות כן, ועל זה נאמר: "אם יתן איש את כל הון ביתו, בוז יבוזו לו" [7] 

5. במסכת סוטה (כא.), אמרו על הפסוק: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו", מאי בוז יבוזו לו, אמר עולא, לא כשמעון אחי עזריה, ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה [שמעון למד תורה על ידי החזקת אחיו עזריה, שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק עם שמעון אחיו בזכות לימודו, ולכך נקרא שמעון על שם עזריה אחיו, שהיה מחזיק ותומך בו. וכן רבי יוחנן למד תורה על ידי הנשיא שהיה מפרנסו. רש"י], אלא כהלל ושבנא שרצה שבנא להחזיק בהלל לאחר שנעשה נשיא ולא היה צריך את טובתו של שבנא. 

6. כתב הרמ"א (יו"ד סימן רמו ס"א): יכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה, ויחלוק עמו השכר. וכתב על זה השפתי כהן, שהתנאי שעושים ביניהם הוא – שיחלוקו שכר מה שהרויח העוסק בפרקמטיא ושכר העוסק בתורה שוה בשוה, בין שניהם יחדיו. ע"ש. 

ומשמע מדבריו, שבעולם הבא מנכים חצי משכרו של העוסק בתורה, ונותנים אותו למי שהחזיק בו, ואם כן, לא משתלם לתלמיד חכם לעשות הסכם שכזה, שהרי לא יועיל הון ביום עֶבְרָה. 

ברם, טוב עין יראה למרן החיד"א ז"ל בספרו ראש דוד (פ' קדושים) שחקר חקירה אודות גבר חכם שלא מצא לפרנס עצמו, ועל כן הוצרך להשתתף עם העשיר כיששכר וזבולון, נמצא שאין לו במה שלומד כי אם החצי, והחצי השני הולך לנדיב המחזיק בידו, והחכם הנה אשה לקראתו, ואשתו חולקת עמו בתורתו, ואם כן, נמצא שאשתו לוקחת חצי מלימודו, והעשיר לוקח החצי השני, והחכם נשאר ריקם, וכיצד יתכן שעיקר תורה זו שטרח ועסק בה החכם יומם ולילה, תלך לעשיר ולאשתו, והם יציגו אותו ככלי ריק. 

וראיתי למהר"ש פרימו ז"ל שכתב מסברתו, שהחצי שנוטלת אשת החכם, אינו נגרע מחלקו, כי הוא אדעתיה דידיה עביד ולא התנו על כך, רק שהקדוש ברוך הוא בחסדו, נותן לה החצי מבעלה מאִתו יתברך. מה שאין כן העשיר שהתנה עמו על כך, אכן נוטל חצי משכר תורתו. ע"כ. 

אולם טוב עין יראה לדברי ההפלאה בהקדמתו (פתחא זעירא אות מג) שכתב: יש שחושבים שעל ידי החזקתם בתלמיד חכם, הם קונים ממנו חלק מתורתו, כדרך שאר משא ומתן. אולם חלילה לחשוב כן, וכי ימכור תלמיד חכם אפילו שעה אחת מחיי עולם הבא, אשר היא יפה מכל חיי עולם הזה, וכל שכן שעה אחת בתורה שהיא חשובה מכל חיי עולם הבא. 

אלא הענין הוא, שכל אחד מהם מקבל שכרו משלם. משל למי שמדליק נר מנר שאין מחסור לאורו, כן המחזיק בתלמיד חכם, נוטל שכרו מאת השם יתברך, ואינו נוגע חס ושלום בחלקו של התלמיד חכם. 

ולכן מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה, וממנה אחרים במקומו שיעסקו בתורה והוא יפרנסם, אין בזה גריעות לתלמידי חכמים, לומר שהם מוכרים תורתם בשביל פרנסה של העולם הזה חס ושלום, ויכולים בני חבורה העוסקים בתורה לעשות כן, כי בעל הבית אוכל משלו, והם אוכלים משלהם, ואין בזה פחיתות שכר לתלמיד חכם, וזה שאמר "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך", שכל אחד ישמח בשלו, ואין אחד נוטל משל חבירו מאומה. עד כאן דברי קודשו של החיד"א. 

ובשו"ת יביע אומר (חלק ז יו"ד סימן יז), הביא את כל האמור לעיל, והעתיק עוד פוסקים רבים שהולכים בשיטה זו. והוסיף לפרש את הפסוק במשלי (ג, יג), "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה", דלכאורה הפסוק כפול ומכופל, אלא מדובר בשני אנשים – החכם, והמחזיק בידו של החכם. "אשרי אדם מצא חכמה" זה החכם שעוסק בתורה ומצא כדי מדתו, בבחינת יגעתי ומצאתי האמן. "ואדם 'יפיק' תבונה", לשון הפעיל (הניע), זה המחזיק (זבולון), שעל ידו נעשה החכם נבון בתורה ללמוד דבר מתוך דבר, מאחר שאין לו ולבני ביתו דאגת פרנסה. 

וסיים הפסוק: "כי טוב סחרה מסחר כסף", כי השותפים במסחר במקנה וקנין, כל אחד מהשותפים מקבל מחצית מן הריוח בלבד, ואילו כאן, החכם והמחזיק כל אחד מהם מקבל שכרו משלם, כי בצל החכמה בצל הכסף. ע"כ. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו (סימן לה). 

7. בגמרא סוטה (שם) מבואר שהלל הזקן ושבנא אחים היו, שבנא עסק בפרקמטיא והתעשר מאוד, ואילו הלל עסק בתורה מתוך עוני ודוחק עצום. לבסוף נתמנה הלל נשיא על ישראל, בא אליו שבנא ואמר: הבה נחלוק את רכושי ואת חלקך בעולם הבא בזכות התורה שלמדת. יצאה בת קול ואמרה "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". ע"כ. 

וכן פסק רבינו ירוחם בספר תולדות אדם וחווה (נתיב שני): העוסק בתורה, קודם שיעסוק יכול להתנות שיעסוק חבירו בסחורה ויטול חלק מלימודו כמו יששכר וזבולון, אבל אחר שעסק כבר בתורה ונותן לו חלק מתורתו בשביל ממון, אינו כלום, כדכתיב "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו", וזה ענין הלל ושבנא כדאיתא בסוטה. והובאו דבריו בבית יוסף (יו"ד סימן רמו), וכן פסק שם הרמ"א. 

וכן תחזה בעץ יוסף על העין יעקב (שם) שכתב, שבוודאי מי שמחזיק ידי לומדי תורה כדי שיוכלו הלומדים ללמוד תורה, זה המחזיק יש לו שכר תורה ולא בוז יבוזו לו, אבל אם איזה תלמיד חכם אשר למד כבר, ובא אצלו איזה עשיר לומר לו שיחלקו יחד כמו שבנא שאמר להלל "בא נחלוק בשכר" לאחר שכבר למד, על זה נאמר: אם יתן איש את כל הון ביתו בוז יבוזו לו. וכן כתב בספר ראש דוד (דף סב ד"ה ומפרש). 

ד. כל האמור בסעיף הקודם, הוא דווקא אם מחלק לחכם את משכורתו שוה בשוה כפי שעשו יששכר וזבולון, או שלכל הפחות דואג לו ולבני ביתו לכל מחסורם. 

אבל אם מעניק לו רק חלק מרוחיו, או שנותן לו רק את המעשר כספים שלו, אף על פי ששכרו גדול, מכל מקום אין שכרו גדול כמו החכם שלמד ואינו מתחלק עימו שוה בשוה בתורתו, מפני שאינו הגורם היחיד ללימודו של החכם [8] 

3. בספר שמע יעקב אלגאזי בפרשת וירא (דף טז:), הביא תשובת רבינו האי גאון, שמי שנתן שכר למלמד כדי ללמד תורה, יש לו שכר גדול על כך, וכן המסעד ועוזר לעושי מצות כדי שיוכלו לקיימן, יש שכר לו ולהם. וביותר מי שעוזר לעוסקים בתורה שיהיה לבם פנוי לעסוק בה, יש לו שכר "והשכר שיש לו על פעולתו הוא". 

וכתב על זה הרב המחבר, שמכאן נלמד שהמחזיק ביד עמלי תורה, אינו נוטל חלק כחלק עם העמלים בתורה, אלא השכר שיש לו הוא – על פעולתו הוא, דהיינו כשאר כל מצוות. וכן מוכח בברכות (לד.) כל הנביאים לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמיד חכם עצמו, עין לא ראתה אלהים זולתך. 

ובשו"ת יביע אומר (חלק ז סימן יז) הביא דבריו וביאר, שמה שכתב ש"תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה", הנה גם המחזיק שכרו גדול מאד, אבל זהו רק אם הוא חולק עם החכם שוה בשוה כיששכר וזבולון, אבל העושה פרקמטיא ומהנה תלמיד חכם מנכסיו, שאינו הגורם היחיד ללימוד החכם, בודאי שאין שכרו גדול כל כך כמו החכם שלמד. ע"ש.

ולעת כזאת ראתה עיני בספר שם עולם לרבינו החפץ חיים (חלק ב פרק ו) שכתב: האיש אשר הוא בעל עסקים ולא יוכל לקחת חלקו בתורה, עליו להתאמץ בכל עוז על כל פנים לקחת לו שותף 'יששכר' לקנות חלקו בתורה על ידו, וזהו על ידי שיקנה לו ממש איש מופלג בתורה, ויתן לו כל צרכי חיותו בשלימות, למען יהיה לבבו פנוי רק לעסוק בתורה ועבודת השם יתברך, ואז בודאי יקנה לנפשו חלק בתורתו, וכענין יששכר וזבולון, אבל כל זה אם אמנם מחזיק אותו בכל צרכיו, דאז נעשה עמו כמו שותף ממש, ויהיה לו חלק בתורתו כמותו. 

ומכל מקום אם מך ערכו להחזיק את התלמיד חכם עם כל צרכי ביתו משלו, ישתתף בזה עם עוד אחד או עם שנים, ובודאי כל מה שיקח יותר חלק בהחזקתו, ככה יקח חלק בתורתו. עד כאן דברות קודשו. והמשכיל יבין כי זה כל האדם.