בועז שלום הגיב:

שלום
בענין חצות היום – יש לנו אפשרות בדיקה, על ידי התבוננות בשמש וכשנראה שהיא בדיוק באמצע הרקיע – נדע שזהו חצות היום. כפי שאחז"ל שזמן חצות היום הוא בעת שהחמה בראש כל אדם [פסחים צד.].
לעומת זאת בחצות הלילה כיצד נבדוק מה הוא זמן חצות? לכן אנו לוקחים את זמן חצות היום ומוסיפים עליו בדיוק 12 שעות – שהרי היום 24 שעות – וכך אנו מקבלים את זמן חצות הלילה.
[בנוגע לשאלה הרי חצות היום אינו בדיוק הזמן שבו אמצע היום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, שהרי עה"ש הוא 72 / 90 דקות קודם הנץ, וצאת הכוכבים הוא 20 דקות אחר השקיעה, וא"כ אין זה נקודת האמצע ביום?? בשאלה זו נשתברו קולמוסים רבים, וקשה לפרט את כל השיטות שנכתבו ביישוב הענין, תוכל לראות בקובץ 'עץ חיים' [באבוב ח"ג] מאמר שלם שמסכם את השיטות בנושא. ע"ע שו"ת איש מצליח ח"א סי' טו, ובשו"ת אור לציון חלק ג בהערות פרק יא, ובח"ב פרק ד' תשובה ח' ובפרק ט"ו בבאורים לתשובה ו'].

בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
למדנו ענין זה בילקו"י [סי' מז סע' כח] וז"ל:
"הישן בלילה שינת קבע על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, ובירך ברכות התורה, ואחר כך חזר לישון בעוד לילה על מטתו, צריך לחזור ולברך ברכות התורה בבוקר, הואיל והפסיק בשעת קבע של לילה. אבל אם אחר שקם משינתו בלילה, ובירך ברכות התורה, חזר לישון רק לאחר שעלה עמוד השחר, כשיקום אינו צריך לחזור ולברך ברכות התורה, שהרי ישן שינת קבע ביום [אחר עמוד השחר] דלא הויא הפסק, ואינו מברך". עכ"ל.

בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
א. לגבי אנדרוגינוס – החזו"א כתב [נידה קטז סק"א] שהוא חייב במצוות ככל אדם מישראל. בנוגע למצוות השייכות לאנשים ולא לנשים יש להסתפק בו, כגון במצוות עשה שהזמן גרמן שנשים פטורות, ועל הצד שהוא אישה הוא פטור. ע"כ. ומסתבר שמספק חייב.
ב. שאלתך לא ברורה, מדוע שיהיה ספק לגבי הברכה? הרי אנו היום פוטרים את הטלית קטן בברכה על הטלית גדול, וכך עשו גם אז.

בועז שלום הגיב:

שלום
הדעה המובאת ברמ"א היא דעת רש"י, ורש"י במסכת מנחות [דף מ עמוד ב] כתב וז"ל:
"אמר רבא – לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן ביה והכא להכי מכשרא בבתראי, דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו, ולא הוו מעשה, דכיון דעובר על דברי תורה לא מיקרי מעשה, הלכך כי פסיק לקמאי היא הויא עשייתן דבתראי, אבל שלא לצורך דבעלת ג' שאינו עובר עליהן הוי מעשה לאקרויי ציצית העשויה בפסול ואיכא כשגומרה תעשה ולא מן העשוי". עכ"ל.
מפורש בדבריו שהיות ועובר על "בל תוסיף" בציציות השניות, אין זה כלל נחשב ל"מעשה", ולכן כשחותך את הראשונות זה גופא נחשב ל"מעשה" ביחס לשניות.

בועז שלום הגיב:

שלום
א. אנדרוגינוס הוא ספק זכר ספק נקיבה, לכן אסור להסיר הזכרות כדי להופכו לאשה משום איסור פצוע דכא בכריתת הגיד, איסור סירוס לשיטת ראשונים רבים, הפקעתו באופן מלאכותי מהמצוות שהוא חייב בהן כזכר, גורם לו איסורים בכך שכעת יזדווג עם זכר – דבר האסור לו, יתייחד עם נשים, ועוד. עיין בזה באריכות בספר נשמת אברהם ח"ג יו"ד סי' מ"ד עוד פרטי דינים בזה.
ב. בנוגע לחתן בטלית בלילה – כתב הבא"ח [ש"ר שופטים סי"ב] "ואין נוהגים ללבוש טלית, ואפשר הטעם דלא נהגו בטלית מפני כי פה עירנו עושים חופה ושבע ברכות אחר ערבית בשקיעת החמה, או אחר שקיעתה או עד חשיכה ממש ואין ראוי ללבוש טלית אותו זמן" עכ"ל.
עכ"ז בספר רועה ישראל [על מנהגי החיד"א, מנהגי הקידושין והכתובה עמ' יד] כתב עוטפים ראשיהם בטלית זמן מועט, ותיכף מורידים הטלית מעליהן ופורסין אותה על ראשי החתן והכלה. והכי עדיף טפי, שכן נהגו לברך ״שהחיינו" בלבישה דוקא. והגם שלפי הסוד, אין להתעטף בטלית בלילה. מ״מ זהו זמן מועט ביותר, וגם אינו ממין למצות ציצית, כי אם ללבוש בגד חדש בעלמא, כדי שיוכל לברך "שהחיינו״ בשופי. עכ"ל.

בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
בשולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפא כתב: ס"ת שכתבו אפיקורוס, ישרף. כתבו עובד כוכבים, יגנז. נמצא ביד אפיקורוס, ואינו יודע מי כתבו, יגנז. נמצא ביד עובד כוכבים, ואינו יודע מי כתבו, יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז. וחייבין הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו או יותר מעט ולגנזו, כדי שלא יזלזל בו. ואם רצה להעלות בדמיו יותר מכדי דמיו הרבה, מניחין אותו בידו. ואם הוחזקו שבזזו עובדי כוכבים ספרי ישראל, תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם".
ועכ"ז כתבו האחרונים שבזמננו שאין הגויים יודעים כלל לכתוב סת"ם, הס"ת הנקנה מהם הוא בחזקת כשרות.

בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
הנידון הוא האם מותר ויש ענין לזכות מומר במצוות. יש נידון דומה לגבי אמירת קדיש על מומר, האם יש לזכותו בכך?
כתב בשו"ת דברי יציב [חלק יורה דעה סימן קפט] וגם לענין קדיש על מומר, ברמ"א יו"ד סו"ס שע"ו דדייקא בנהרג ביד עכו"ם בניו אומרים עליו קדיש, ובש"ך ס"ק ט"ו מהדרכי משה שם סוף אות י' דדוקא נהרג אבל במת על מטתו לא עיין שם.
…ובחיים וברכה למשמרת שלום מערכת מ' אות נ"ג הביא משו"ת חסד לאברהם תנינא יור"ד סי' פ"ד שפירש לדברי הרמ"א, דבמת על מטתו חיובא ליכא אבל איסורא ג"כ ליכא אם לומד משניות ואומר עליו קדיש עיין שם. וא"כ מכל שכן דלזכותו במצוה מותר, ואפשר דגם מצוה איכא, דעי"ז אולי יתעורר בו איזה ניצוץ קדוש ויצילהו מרדת שחת. ואף אם נימא דאיכא איסורא להעלותו [(ר"ל להצילו ממוות כמ"ש המ"א בשו"ע יו"ד סימן קנח "מומרים שהיו ממירים עצמם לאנסים ומטמאים עצמן בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם, הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין אותם ולא מעלין. (תוספות פא"מ)) עיין שו"ע יו"ד סי' קנ"ח סק"א ובט"ז, וע"ע יראים סימן קנ"ו (מ"ז)], מ"מ י"ל דגמ"ח בנפשו שאני.
ובאמת אי אפשר לקבוע מסמרות בזה ולכלול כללא, וכל ערום יעשה בדעת, שבכופר ופורק עול מפורסם אם יזכהו במצוה אולי עי"ז יגררו אבתריה א"כ ודאי איכא איסורא בזה, משא"כ בסתמא דמילתא באלו שבזמנינו שבעוה"ר רבה המכשלה ואין חילוק אם יקיימו איזו מצוה או לא דהנגררים יגררו בין כך, אז עכ"פ איכא היתרא לזכותם. והחכם עיניו בראשו בענינים אלו, ובודאי צריכים סייעתא דשמיא גדולה לזה שלא להכשל ח"ו… עכ"ל.
הרי לנו שאין הכרעה ברורה בזה והכל לפי הענין.

בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
ההלכה היא שאינו מניח תפילין עד הקבורה כדין אונן, ואחר הקבורה מניח, היות ואינו יום מיתה.

בועז שלום הגיב:

לציון, תודה על הדברים, אני שמח לשמוע!
בנוגע לשאלתך – דיברתי בזה באחד השיעורים שמסברא אין צורך לומר לשם קדושת תפילין, הגם שתמיד טוב לומר, אך אין זה מעכב כאן, כיוון שמדובר שהקשר עדיין קיים ולא התרופף, ומה ששינה מעט מיקומו, אינו נחשב לקשירה חדשה.
ושוב עיינתי ומצאתי שבספר משנה הלכה ח"א עמ' סי' כה כתב גם הוא כן מדעתו ש"אין צריך שיהיה נעשה לשמה כיון שלא נתבטל הקשר הראשון".
אולם אם הקשר התרופף, נכון לומר לשם קדושת תפילין כשמהדק, כפי שמצינו מעי"ז שהעירו האחרונים שטוב לומר לשם מצות ציצית בעת שמהדק קשר של ציצית שנתרופף [עי' דעת נוטה לגרח"ק ח"ב עמ' קסט].

בועז שלום הגיב:

אכן הגרח"ק חושש לזה לכתחילה. הגר"י רצאבי מסר שיעור בענין במוצש"ק וירא תשע"ז, ובו הרחיב היריעה אודות השימוש בדבק בציצית.

הרב בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
א. הדוגמא בה אדם יצטרך להתפלל ביחידות – כגון שאם כעת יקרא ק"ש לבדו מחשש שיעבור הזמן יתעכב בשל כך, והחזן כבר התחיל התפילה, והוא בשל עיכובו לקרוא ק"ש לא יספיק להדביק אותו ובשל כך יתפלל יחידי. [ומדובר שלא זכר לקרוא ק"ש זמן רב קודם או שלא הספיק].
ב. כשחל ר"ח ביום א' מתענין ביום ה'.
כך כתב בכף החיים סופר (סי' תי"ח אות כא) שכתב "אם חל ר"ח בשבת דאין להתענות בערב שבת כי אם ביום חמישי… משום דתוספת קדושת שבת מתחיל ביום שישי מתחלת שעה ששית כמ"ש בשער הכוונות (דף מב ע"ב ודף סב ע"א).
ועוד מן הטעם שכתב בשער הכוונות (דף ס ע"ג) וז"ל וביום ו' יכוין עצמו להכין שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספת נשמת משבת הבא גם לסיבה זו לא היו אנשי משמר מתענים ביום ו' מפני כבוד השבת פירוש כדי לקבל תוספת נשמת השבת עכ"ל.
ועוד מטעם שאסור ליכנס לשבת כשהוא מעונה וכמ"ש לעיל (אות יז).
ועוד טעם משום שיש מצוה לטעום מן התבשיל טועמיה חיים זכו שהוא על טעימת התבשיל ביום ו' וכמ"ש בשער הכוונות (דף סב ע"ב).
ועל כן מכל הטעמים הנזכרים נראה שאין נכון להתענות תענית ער"ח בערב שבת. ורק אם חל י' בטבת ביום ו' מתענים. וכן תענית ייארצייט שמוכרח להתענות בו משום שהוא זמנו. לא כן תענית ערב ראש חודש שאינו מוכרח לא יתענה ביום ו' אלא יתענה ביום חמישי עכ"ד ע"ש.

הרב בועז שלום הגיב:

לדוד שלום
א. בשו"ע לא מוזכר ב' נטילות, זה מובא כהמלצה במשנ"ב סי' ד' סק"ד כדי לצאת ידי חובת המג"א והאריז"ל.
ב. הפתרון של המשנ"ב שהזכרתי הוא – שלא יברך על הנטילה הראשונה, ובפרט שאז עדיין לא נפנה לנקביו, ויתכן אף שאינו יכול לברך, ויברך על הנטילה השניה אחר שיסיים להסתדר.
חשוב להדגיש שלדעת ההלכה ברורה וכן הוא מביא שהייתה דעת אביו הגר"ע יוסף זצוק"ל שעדיף להתפנות תחילה הגם שלא נטל ידיו [אא"כ לחוץ להתפנות ואז יעבור על בל תשקצו], ואז יטול נטילה ראשונה ויברך ענט"י, שאם ימתין לנטילה שניה, לא יצ"ח דעת הרמב"ם שצריך לברך בשעת נט"י [ולא כסוברים שיכול לברך אח"כ או גם לסדרן בביהכ"נ], ואם לא ברך בתחילה כיצד יברך בנטילה השניה שכבר אינה נטילה של שחרית?

הרב בועז שלום הגיב:

לצבי שלום
אין באפשרותינו להתייחס אם לא מציינים נקודת זמן מדוייקת בה נאמרו הדברים.

הרב בועז שלום הגיב:

למשה שלום
מי שהתעורר אחר חצות לילה ובירך ברכות השחר וברכות התורה, וחוזר לישון קודם עה"ש, וקם לאחר עה"ש, יברך רק ברכות התורה שנית.

הרב בועז שלום הגיב:

זה גם מה שאמרנו בשיעור. שאם הולך לישון שנית וקם אחרי עלות השחר – יברך רק אז על נטילת ידיים.
ואם לא יישן שנית, אלא קם לאחר חצות ונשאר ער עד הבוקר – לדעת הפשטנים לא יברך, אבל לדעת הבא"ח והמקובלים מברך, והרוצה לסמוך על זה יכול לסמוך ולברך.

הרב בועז שלום הגיב:

אכן.