.
.
לע"נ אפרים שוקר בן חממה יונה
.
דרוש מתנדב לעריכת אודיו
.
אם אינך זקוק לישועה - אל תלחץ כאן
.
השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,
ר' חיים בן סעדה זלה"ה
מסכת ברכות – דף היומי
98 תגובות על “מסכת ברכות – דף היומי”
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
תגובות הגולשים
. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!
הגאולה הפרטית שלי !!!
הדף היומי בהגשת הרה"ג בועז שלום !
יישר כח.
לא ניתן לשמוע את השיעורים בדף היומי החל מדף כח
לאייל שלום
אתה צודק, לוקח לנו זמן להעלות את החומר…
בכל אופן ניתן לשמוע את השידור הישיר של השיעור בקול הלשון.
סוף סוף! כמה חיכינו
שלום לכבוד הרב !
ישר כח לרב על השיעורים המרתקים.
בשיעורי הדף היומי במסכת ברכות דף ב עמוד ב
חסר קטע שלם בשליש האחרון של העמוד ד"ה "ועני וכהן חד שיעורא הוא? ורמינהו…"
20 שורות מלמטה.
תזכו למצוות !
תודה על הדברים, ועל ההערה, אנו שמחים ומודים על כל תיקון והערה לטובת שומעי השיעורים.
הקובץ תוקן.
שלום לרב ולצוות!
בשיעור על דף ל"ט – השיעור נקטע באמצע עמוד ב
יישר כח על הערתך! תוקן.
שלום הרב
דף כ"ט עמוד ב הועלה פעמיים
מדקה 32 עד הסוף
לאיתי שלום
תודה ויישר כח על הערתך, הקובץ תוקן.
שלום כבוד הרב!
תודה רבה על השיעורים הברורים והבהירים.יש לי כמה שאלות על ברכות דף ב ברשות הרב:
1] בשאלת הגמרא "תנא היכא קאי", הגמרא לא ידעה את הפסוק "ובשכבך ובקומך"?
2] לא כל כך הצלחתי להבין את כוונת הגמרא בשאלה "וממאי דהאי ובא השמש וכו', הרי זה מפורש בברייתא לפני כן: ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתורמה ואין כפרתו וכו'?
תודה.
לדוד שלום
א. שאלתך טובה, וכבר הקשו כן רבים מהאחרונים. אזכיר תירוץ אחד שהביאוהו כמה אחרונים [עי' זרע יעקב ועוד] שהיות ויש מחלוקת אם ק"ש דאורייתא או דרבנן [- ולשיטה זו את הפסוק של 'ובשכבך ובקומך' מעמידים אותו על חיוב לימוד התורה], לכן שואל תנא היכא קאי. מהיכן לך כלל חיוב ק"ש? ולפ"ז מתקשרת לזה גם השאלה השניה – שיפתח בשחרית ברישא, שכל הענין להקדים הוא משום שהקדים הפסוק 'ובשכבך', ואם הפסוק בכלל מדבר על ד"ת ולא על ק"ש – אז שיקדים שחרית כתמידין.
ב. ביאת שמשו מעכבתו כו' אפשר לבארו – זריחת שמשו מטהרתו, כשהשמש באה בתחילת היום. מנין לנו שזו שקיעה? ועל התנא של הברייתא עצמה ג"כ מבררת הגמ' מה הכריחו להבין כך בפסוק.
שלום לרב
הרב אמר שרק בקורבן עולה עולים האיברים על המזבח
אבל מה לגבי קורבנות מסוימים שגם האיברים שלהם עולים למזבח ? כגון כליות יותרת הכבד ועוד
ליוסי שלום
כדי לקבל התייחסות להערה, יש לציין בדיוק את נקודת הזמן [דקה בשיעור] בה נאמרו הדברים. [אין באפשרותינו להגיב מהזכרון, לדברים שנאמרו לפני 4 שנים, וגם לא לשמוע את כל הדף מחדש כדי להבין על מה נסובה ההערה].
שלום לכבוד הרב
מאימתי קורין את שמע בערבין האם כוונת המשנה ל פסוק הראשון של קריאת שמע וגם ל 3 הפרשיות של קריאת שמע ?
והאם כוונת המשנה גם לברכות קריאת שמע או לא ?
לאריה שלום
הראשונים נחלקו מהי מצות ק"ש מדאורייתא.
שיטת הרשב"א ברכות דף יג: שרק פסוק א' של שמע ישראל דאורייתא והשאר מדרבנן.
שיטת תר"י בדף טז. [דף ט. בדפי הרי"ף] שכל פרשה ראשונה דאורייתא וכך מבואר בדברי רש"י בריש מסכתין.
שיטת הפר"ח סי' ס"ז שגם פרשה שניה דאורייתא.
שיטת הקרית ספר שכל השלש פרשיות הן מהתורה.
וממילא המשנה תתבאר לפי כל אחת מן השיטות הנ"ל – מהו הזמן של ק"ש דאורייתא [לא כולל ברכות ק"ש].
שלום לרב
לא הבנתי משהו מסוים –
לפי 3 הדעות האחרונות שהרב הביא האם לשיטתם פסוק ראשון מדאורייתא או לא?
וודאי. אין כל ספק שהראשון דאורייתא, מי שאומר פרשה ראשונה – דהיינו מוסיף גם פרשה ראשונה, וכן האומר שניה – מוסיף גם פרשה שניה וכו'.
שלום לרב האם אפשר לפרש את דברי רש"י בדיבור המתחיל היכא קאי {דף ב עמוד א} בדרך הבאה = איזה עניין סיים התנא ללמוד שלמד משם שיש חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול מאימתי
אכן, זו כוונת הגמ', וכפי שביאר ב'חברותא':
חברותא ברכות דף ב עמוד א
מפתיחת המשנה "מאימתי קורין את שמע בערבין" משמע שכבר ידוע לתנא על עצם חיוב קריאת שמע בערבית, ואינו דן אלא מתי הוא זמן החיוב.
ועל כך שואלת הגמרא: תנא היכא קאי!? היכן עומד התנא בלימודו!? דהיינו, להיכן הוא מתייחס בדבריו לגבי זמן קריאת שמע, דקתני "מאימתי", ששאלתו היא אימתי הוא זמן החיוב של הקריאה, בעוד שאת עצם החיוב עצמו לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום, בשחרית ובערבית, הוא עדיין לא שנה במשנה!?
שלום לרב כל פעם שכתוב ביאת השמש או ובא השמש שכתוב במסכת האם הכוונה לתחילת השקיעה או לסוף השקיעה היינו צאת הכוכבים ?
לדוד שלום
ביאת שמשו היא צאת הכוכבים, כפי שפרש"י את דברי הגמ' בדף ב' בסו"ע א':
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ב עמוד א
אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי, כהנים אימת קא אכלי תרומה – משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים! – מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, כהנים אימת קא אכלי בתרומה – משעת צאת הכוכבים, והא קמשמע לן: דכפרה לא מעכבא. כדתניא: ובא השמש וטהר – ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.
ופרש"י:
משעת צאת הכוכבים – שהוא גמר ביאת השמש – כדיליף לקמן (/ברכות דף ב/ עמוד ב).
שלום לרב
בגמ' מס' ברכות דף ג עמוד א יש גורסים בדברי רבי אליעזר שיש משמרות בארץ כמו שיש משמרות ברקיע וכן משמע מדברי רש"י השאלה שלי לפי הגירסא הזאת מה רבי אליעזר בא ללמדנו?
לדוד שלום
רש"י [שם] כותב:
והא קא משמע לן – כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה ולא פירש לך סימן מפורש – למדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא ברקיע.
ר"א לימד אותנו שניתן לדעת בארץ את זמן המשמרות ברקיע.
נפקא מינה לדוגמא – כפי שכתב ר' האי גאון שעל ישראל להפיל תחינתם על חורבן ביהמ"ק בשלשת המשמרות הללו שה' שואג בהן על חורבן ביתו.
שלום לרב
הרב בדף ג עמוד א אמר שאם אליהו הנביא בא בגוף גשמי לומדים הלכה ממנו האם משנה באיזה דמות הוא מגיע או לא?
ועוד שאלה אם אליהו הנביא בא בחלום בדמות גשמית לומדים ממנו או לא?
ליוסי שלום
א. כשאליהו הנביא בא בדמות גשמית לומדים ממנו הלכה, כך כותב החיד"א, שהרי הוא כדרי הארץ, ולא מן השמים הוא. ואין זה משנה באיזה דמות בא, שהרי אף אחד לא באמת זוכר כיצד נראה אליהו כדי להכריע האם זה אליהו או לא…
ב. כשאליהו בא בחלום – זה תמיד בחלום, הגם שהוא נראה בגוף גשמי. עדיין זה חלום, ומחלומות לא לומדים הלכה, אף לא לעבור על איסור קל, עיין מש"כ בזה במשנת הגלגולים
שלום לרב
האם חלב של עולה גם מוקטר על המזבח כמו שאר הקורבנות?
לצבי שלום
אין ספק, הרי קרבן עולה עולה על המזבח ומוקטר בשלימות, ללא שיור, ובוודאי כולל את החלבים [שבאופן הרגיל הם העולים ע"ג המזבח, גם בקרבנות חטאת ושלמים].
שלום לרב
בדף ב עמוד א, הגמרא הקשתה [אי הכי סיפא דקתני בשחר מברך וכו'] לא הבנתי את הקושיה,
אם אפשר שכבוד הרב יעזור לי בזה.
לצבי שלום
אצטט לך מ'חברותא', דבר שיעזור לך להבין [זה נמצא כאן]
שואלת הגמרא: אי הכי, אם אכן התנא פתח בערבית לפי שלמד זאת מברייתו של עולם, אם כן, גם בסיפא, דקתני, בהמשך המשנה [להלן יא א]: בשחר מברך שתים [שתי ברכות] לפניה [לפני קריאת שמע], וברכה אחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה –
ליתני דיני ברכות קריאת שמע דערבית ברישא!? ולמה הזכיר התנא את דיני ברכות קריאת שמע של שחר קודם?
21
[ 21. תוס' [ד"ה אי] מבארים שלפי התירוץ הראשון, שמקור החיוב נלמד מ"בשכבך ובקומך" האמור לגבי קריאת שמע בלבד, אין להקשות למה לגבי ברכות ק"ש נקט התנא קודם את של שחר, וקושיית הגמרא היא רק לפי התירוץ השני שהתנא למד מברייתו של עולם, ואם כן היה לו להקדים ערב לבוקר גם בדיני ברכות ק"ש].
מתרצת הגמרא: תנא פתח את דבריו במשנה הראשונה בערבית, כסדר ברייתו של עולם, והדר תני, ואחר כך שנה, בתחילת המשנה הבאה, את זמן קריאת שמע בשחרית.
ועד דקאי בשחרית, בעוד הוא עומד בעניין קריאת שמע של שחרית, פריש מילי, המשיך לפרש שאר דיני ברכות קריאת שמע דשחרית.
והדר, פריש מילי דערבית. ולאחר שגמר, שב לפרש דיני קריאת שמע של ערבית. ולכן, לגבי הברכות הזכיר התנא את של שחר לפני של ערב, כי לא נשנו דיניהם בפני עצמם.
שלום לרב בדף כט עמוד ב רש"י דיבור המתחיל כמשוי מה הכוונה של רש"י ?
לצבי שלום
הגמ' אומרת [ברכות דף כט עמוד ב]: "רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע וכו' מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשוי;
רשי בא לבאר כיצד "קבע" מתחבר ל"משוי"?
על זה מפרש"י "כמשוי – והיינו לשון קבע, חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי".
כשדבר אצלי הוא 'חובה' ו'חוק קבוע' אני רוצה לפרוק אותו מעלי כמו 'משוי' כבד.
שלום הרב,מדקה 5.00 בערך הרב גרס את הגמרא מדברי רבי זירא עד תתבדה ותאחז",ולא היה הסבר ומיד היה דילוג עד דברי רב אשי לפסקא לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני.
לאיתי שלום
בדקתי מדקה 5 עד 33 ובנתיים לא מצאתי שום חסר. אגב, דברי ר' זירא לא נמצאים בדקה 5 כפי שציינת, אלא הרבה אחרי.
נא לחזור ולשמוע ולעקוב ולציין דברים מדוייקים יותר, כדי שנוכל לתקן אם יש חסר.
דף ד עמוד א
מחילה כבוד הרב שאני מטריח את הרב שוב אך בדקתי מספר פעמים ואצלי הקובץ מנגן מדקה 5 את דברי רבי זירא ומדלג את דברי רב אשי.
״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר״. רַבִּי זֵירָא אָמַר: מֹשֶׁה לְעוֹלָם הֲוָה יָדַע, וְדָוִד נָמֵי הֲוָה יָדַע. וְכֵיוָן דְּדָוִד הֲוָה יָדַע, כִּנּוֹר לְמָה לֵיהּ? לְאִתְּעוֹרֵי מִשִּׁנְתֵּיהּ. וְכֵיוָן דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע, לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כַּחֲצוֹת״? — מֹשֶׁה קָסָבַר: שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, וְיֹאמְרוּ ״מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא״. דְּאָמַר מָר: לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז. רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּפַלְגָא אוּרְתָּא דִתְלֵיסַר נָגְהֵי אַרְבֵּסַר הֲוָה קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְמָחָר כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה כִּי הָאִידָּנָא אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.
לאיתי שלום
כעת שמתי לב שהנך מדבר על דף ד'. משום מה הבנתי שמדובר בדף ה', ושם אכן לא מצאתי שום חסרון.
אכן כעת אני רואה שדילגתי כמה שורות, ואשתדל בל"נ בהקדם להשלים אותן.
יישר כח!
כעת תוקן, תודה
שלום הרב, ד.
לגבי שגרם החטא בימי עזרא ולא התקיים בהם הפסוק עד יעבור ה' עד יעבור" האם זאת נחשבת הבטחה של נבואה לרבים וחייבת להתקיים או שזה לא הבטחה?
אין זו הבטחה של נבואה לרבים שהנביא צריך לומר לעם, אלא תלוי במעשיהם, וכשלא היו ראויים – לא נתקיים בהם.
שלום הרב ותודה על התשובות,
האם הרב מרחיב לגבי הסוגייה בשיעורים אחרים שדנים בהם באיך בוחנים את הנביאים?
כי לפי מה שהבנתי מהרמבם ביסודי התורה נשמע מדבריו שכך בוחנים את הנביא אם נבואתו הטובה תבוא אז נדע שהוא נביא אמת או שקר
.
אך אם תמיד נוכל להגיד שמא גרם החטא אז איך יהיה אפשר לבדוק את הנביא?
לאיתי שלום
כפי מה שהסברנו שבהבטחה שנאמרה לנביא לומר לעם – אין חשש שיגרום החטא, ובזה היו בודקין אותו.
שלום לרב בדף לב עמוד ב כתוב שרבא לא היה גוזר תענית ביום המעונן. האם הכוונה שאם יום לפני התענית היה יום מעונן אז רבא לא היה גוזר ביום כזה?
עוד שאלה – האם לפי הפשט של הגמרא העננים עצמם הם מסך ביננו לבין ה' שמפריע לתפילות?
לצבי שלום
האחרונים דנו בשאלתך, והשל"ה הקדוש מבאר [בא"ר על אוה"ח סי' תקסו] שהתחלת התענית היא מהזמן שאדם שם על ליבו להתענות, וממילא רבא לא גזר תענית אם ביום גזירת התענית היה יום המעונן. מה שאומר שצריך לקבל את התענית ביום שהוא עת רצון.
בספר 'חדשים גם ישנים' רצה לומר שמדובר בתענית שעות, ובאותו היום של התענית מדובר, וכבר כתבו עליו דהוא דוחק.
הענין של העננים בשמים מפני שהוא סימן להסתר פנים, כפי שכתב המהרש"א, וזה נרמז בפסוק סכותה בענן לך מעבור תפילה.
שלום לרב
בדף לג עמוד א הגמרא שואלת "שאלה בברכת השנים מאי טעמא" ואז ענה רב יוסף.
השאלה שלי איך מנסחים את שאלת הגמרא ותשובת רב יוסף?
שאלת הגמ' מדוע מזכירין שאלת גשמים – ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה כו' דוקא בברכת השנים ולא במקום אחר בתפילה?
על זה עונה רב יוסף שברכת השנים עוסקת בענייני פרנסה, ואף הגשמים בהם תלויה הפרנסה בגידולי השדה והתבואה, לכן קבעוה שם.
שלום לרב
[דף לה עמוד א] הקושיה וזית מצד מזבח אתי והא בהדיא כתיב ביה כרם וכו'
האם אפשר להסביר כך את קושיית הגמרא:
וכי לומדים מהצד השווה שזית חייב בברכה? והרי כתוב במפורש שזית נקרא כרם ויוצא שזית בכלל כרם ונלמד מהילול לברכה, אז למה אמרת שהוא נלמד מהצד השווה?
לצבי – אכן הבנת נכון. זו קושיית הגמרא.
שלום לרב
בדף לה עמוד א רש"י בדיבור המתחיל 'מעל' מה שרש"י כתב לה' הארץ ומלואה –
האם רש"י בא לומר שכוונת החכמים בברייתא מהפסוק הזה לומדים שהעולם שייך לה' ובגלל זה אסור ליהנות ממנו בלי ברכה ומי שנהנה כאילו נהנה מההקדש ומעל?
לצבי שלום
אכן רש"י בא להסביר מדוע שייך כאן לשון 'מעילה' – היות ולה' הארץ ומלאה והיא כמוקדשת לה', ולכן זה נחשב למעילה.
שלום לרב
[ברכות דף לה עמוד ב] אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל וכו' רבי חנינא מוכיח את דבריו מהפסוק.
רבי חנינא בא לומר לנו שכוונת הפסוק שמי שאינו מברך על ידי זה גוזל את הקב"ה וכנסת ישראל?
לצבי שלום
אכן, זו ראיית ר' חנינא מהפסוק –
א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' (משלי כח, כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב"ה שנא' (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מאי חבר הוא לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים:
ופירש רש"י:
גוזל להקב"ה – את ברכתו:
וכנסת ישראל – שכשחטאו הפירות לוקין:
אין פשע – ולפי שהוא מיקל רואים האחרים ולמדין ממנו לעשות כן ליהנות מן העולם בלא ברכה ולכך נקרא זה המיקל חבר לאיש משחית:
לירבעם בן נבט – שחטא והחטיא את ישראל כך הוא חוטא ומחטיא:
שלום לרב
כתוב בברכות לה ע"ב
אי הכי נבריך עליה 3 ברכות?
האם כוונת הגמרא לשאול – אם כך שיין זן ומשביע את הלב נברך עליו לאחריו 3 ברכות [ברהמ"ז], שהרי הוא מזון כמו פת ומדוע מברכים עליו רק ברכה אחת?
שלום לרב
בברכות דף לה עמוד ב כתוב אלא דקא אכיל ליה על ידי פת אי הכי הויא ליה פת עיקר וכו' עד ופוטר את הטפילה.
האם אפשר להסביר את דברי הגמרא כך? הגמרא מנסה לתרץ אלא שמא תאמר ששמואל ורבי יוחנן דיברו שאוכל שמן עם הפת ללפת בו את הפת, וכך אין השמן מזיק לו אלא אדרבה נהנה ממנו ובגלל זה יברך בורא פרי העץ?
אומרת הגמרא גם זה לא יכול להיות – שהרי אם כן הפת היא העיקר והשמן הוא הטפל, ושנינו במשנה זה הכלל וכו' ואם כן באופן זה אין צריך לברך בכלל על השמן!
אכן, זה הפשט.
אם הנך מתקשה בפשט, או לא בטוח שהבנת נכון, אני ממליץ להיעזר עם הפירוש 'חברותא', אותו ניתן לראות כאן: https://www.toratemetfreeware.com/online/f_02337.html
שלום לרב
שיש צדיק בגמרא שאומר משהו מסוים ואז יש רש"י על אותו דבר שאמר הצדיק, האם רש"י בא להסביר את כוונת הצדיק או הסיבה למה שאמר הצדיק או שניהם [תלוי במקרה]
או שרש"י מדבר יותר בדרך אגב? [אני לא שואל על מקרה שרש"י מזכיר גמרא אחרת או אפילו אותה גמרא רק בדף אחר]
לצבי שלום
קשה לי לענות על השאלה מפני שהיא לא מספיק ממוקדת. תנקוט דוגמא ספציפית, ואוכל להתייחס בל"נ.
שלום לרב השאלה שלי כמו ששאלתי מקודם ואני יתן דוגמא במסכת ברכות דף לו עמוד א
אמר רב נחמן בר יצחק צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא רש"י מסביר לנו גם את כוונת הדברים [ששותא זה עלים ותמרות] וגם את הסיבה [כיון שאינן ממעטים בכך את האילן]
אז השאלה שלי האם רש"י בא לומר לנו שגם כוונת הדברים וגם הסיבה הם הכל הכוונה של רב נחמן בר יצחק?
[זה דוגמא של גם סיבה וגם כוונה לפעמים יש רק סיבה או כוונה ולפעמים שניהם כמו במקרה הזה אז על 3 המקרים האלו אני שואל אם במקרים האלו רש"י מסביר את דברי הצדיק או יותר דרך אגב?]
שלום לרב כל מה שרש"י מסביר אחד מ3 המקרים שהזכרתי יוצא שרש"י מסביר את דברי הצדיק ?
לצבי שלום
רש"י – מכונה 'פרשנדתא'. אם הוא מבאר את דעת עצמו, אז אינו פרשן, אלא עוד אמורא בגמרא…
רש"י כפוף לדברי הגמרא והינו מבאר אותם בדרך המדויקת ביותר, הנאמנת למקור הדברים. ללא הוספת דעתו האישית.
בוודאי שכל דברי רש"י הינם הבנתו האישית – בדברי החכם [ולכן לא פעם ראשונים אחרים חולקים עליו], אך ללא תוספת והעמסת דברים שלא שערום החכמים בדבריהם.
שלום לרב קצת לא הבנתי האם הרב מתכוון שרש"י מסביר את דברי הצדיק לפעמים כוונה לפעמים סיבה לפעמים שניהם [תלוי במקרה] ?
רש"י מסביר כל מה שכלול בדברי האמורא. כל מה שהיית שואל את האמורא והיה מסביר לך, את זה מסביר רש"י.
שלום לרב במסכת ברכות דף לו עמוד ב[ביאור המתיבתא כתב שהגמרא מסיימת את קושיית רב שימי אבל את הקושייא הזאת לא הבנתי] מאן שמעת ליה דאמר בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר כל אילנות שיוציאו מה הכוונה?
ליוסי שלום
אני מצרף לך את ביאור החברותא בשאלת הגמ', זו שאלה של רב שימי, ואני מציין את השאלה מתחילתה ועד סיומה.
חברותא ברכות דף לו עמוד ב
מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: וכי בשאר אילני חוץ מהגפן מי פליגי רבנן עליה דרבי יוסי?
והתנן: מאימתי מאיזה שלב בגידול הפרי נאמר הדין שאין קוצצין את האילנות בשביעית מחמת האיסור להפסיד את הפירות שגדלים עליהם,
בית שמאי אומרים: כל האילנות – מהזמן שיוציאו את הפרי כבר חל האיסור לקוצצם, ובית הלל אומרים: החרובין אסור לקוצצם רק מהזמן שישרשרו [משייראה בהם כמין "שרשרת"], והגפנים אסור לקוצצם רק משיגרעו, ולקמן יבואר מהו שיעור זה. והזתים אסור לקוצצם מהזמן שיניצו [משיגדל ה"נץ" סביבם], ושאר כל האילנות משיוציאו את הפרי וכדברי בית שמאי.
מבארת הגמרא מהו שיעור "גרוע" שהוזכר בברייתא:
ואמר רב אסי: בכל מקום ששנו חכמים "בוסר" – הוא "בוסר" הוא "גרוע" הוא "פול הלבן", ושלושתם דבר אחד, ונמצא ש"גרוע" היינו "בוסר".
מקשה הגמרא: וכי "פול הלבן" סלקא דעתך לומר שהוא שיעור הנאמר בענבים, והרי "פולים" הם מין פרי בפני עצמו!?
אלא אימא: שיעורו של הבוסר הקרוי "גרוע" הוא כגודלו של "פול הלבן".
ולכן מקשה רב שימי לרבא: מאן שמעת ליה דאמר: "בוסר – אין" שדוקא כשהגיע הענב לשלב של בוסר הריהו נחשב לפרי ואילו כשהוא עדיין בשלב ההתחלתי הנקרא "סמדר" – לא נחשב לפרי?
רבנן הם הסוברים כך, שהרי למדנו לעיל לענין איסור ערלה שלרבי יוסי גם "סמדר" נחשב ל"פרי", וקתני בדעת חכמים: שהשיעור בשאר כל האילנות הוא משיוציאו, ונמצא אם כן שלענין "אביונות" גם חכמים מודים לרבי יוסי שמיד בתחלת יציאתם בעוד הקפריסין עליהם הם נחשבים כבר ל"פרי", ויקשה מזה על רבא הסובר שהקפריסין אינם נחשבים "שומר" משום שהם נושרים מעל הפרי קודם שהתבשל וחל עליו שם "פרי".
שלום לרב
בדף לט עמוד ב כתוב אבל פרוסה של חיטין ושלמה מן השעורין דברי הכל מברך על פרוסה של חיטין ופוטר את השלמה של שעורין.
במתיבתא מפרש אחרי המשפט ['דברי הכל מברך על פרוסה של חיטין ופוטר את השלמה של שעורין'] משום שמעלת פת חיטין כלפי פת שעורים עדיפה על מעלת השלם.
האם המתיבתא בא לומר לנו שאלו דברי הגמרא שבאים להגיד שזו הסיבה שרבי יוחנן הודה במקרה הזה, או שהגמרא באה לומר שאת הדברים האלו אמר ממש רבי יוחנן או שזה אותו הדבר? [כמובן שהמתיבתא לא פירש רק את המשפט הזה אבל אני צריך לדעת רק אותו אז שאלתי רק עליו]
לצבי שלום
אין הבדל אם נבאר שר' יוחנן אמר את הדברים במפורש, או שזה המכוון בדבריו, ללא כל ספק דבריו נובעים מהסברה הזו – פרוסה של חיטים חשובה משלימה של שעורים.
שלומ לרב כתוב בגמרא אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע אחרי זה כתוב מאי טעמא לחם עוני כתיב מי אמר את המשפט הזה מאי טעמא לחם עוני כתיב?
האם הגמרא בעצמה שאלה בשביל עצמה [לא קשור לרב פפא] מה הסיבה שצריך לשים פרוסה מתחת למצות שלמות או שהגמרא שאלה מה הסיבה שרב פפא אמר שצריך לשים פרוסה תחת מצות שלמות או שרב פפא בעצמו שאל את זה?
לצבי שלום
מלשון הגמ' משמע שרב פפא אמר דין וטעמו.
שלומ לרב במסכת ברכות דף מ עמוד א כתוב בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה {במקום בורא פרי העץ} יצא {ידי חובת הברכה ואינו צריך לחזור ולברך העץ} וכו' אני שואל רק על החלק הזה האם אפשר לומר שהתנא של המשנה אמר בקטע הזה גם את המילים שכתובים בסוגריים אף על פי שהמילים האלו לא כתובים במשנה הם מגמרא מבוארת האם אפשר לומר כך ?
לצבי שלום
בודאי שזה כלול בלשון התנא, רק שאי אפשר לדעת האם זה הובן מאליו למי ששמע ממנו את ההלכה הזו, או שהתנא פירש זאת. הפשטות כהצד הראשון, שאם היה יוצא מפורש מפי התנא כלשון הגמ' המבוארת, רבי לא היה משמיט זאת וכותב זאת במשנה, כציטוט מלא של דברי התנא.
מה פירוש תנא היכא קאי דקתני מאימתי, הרי כתיב ודברת בם וגו' ובשכבך, ואם כן מה ההווא אמינא בכלל?
לר' יחיאל שלום
בפשטות הגמ' ניסתה למצוא היכן התנא דיבר קודם לכן בענייני ק"ש, ולפי זה להבין את ה'מאימתי קורין כו" כהמשך לדבריו הקודמים, והגמ' מתרצת שהתנא קאי בקרא, דהיינו בעקבות הפסוק שנה התנא את שאלתו.
בדף ב. בקושיית הגמרא השנית א"כ סיפא דקתני בשחר וכו' לתני דערבית ברישא ותירוץ הגמרא, לכאורה קשה לי הרי במשנה (ג דמסכת ברכות) שקודמת למשנה ד"ה בשחר גם כן מתחלת ב"ש אומרים בערב וכו', ואי כתירוץ הגמרא "אדקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית" למה כאן כן חזר ל"בערב" כל אדם יטה ויקרא וכו'?
לר' יחיאל שלום
שאלתך טובה, וכבר הילכו בה נמושות.
תור"י החסיד כתב אע"ג דאמר 'פריש מילי דשחרית כו", מ"מ פתח כאן במילי דערבית משום דמיית קרא דבשכבך.
וע"ע צל"ח, חידושי ר"א גוטמכר, כסא רחמים, אהלי שם ועוד שעסקו בשאלה זו וכ"א מיישב בדרכו.
שלומ לרב כתוב בגמרא איכא דאמרי בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא וכו'
האם אפשר להסביר כך? יש שהקשו בלשון אחרת המשנה מובנת לפי הדעה הסוברת שהנובלות הם תמרים שהתקלקלו בחמה משום שלפי דעה זו זוהי הסיבה שבגללה מברכים עליהם שהכל [לפי רש"י הטעם שהדעה של האמורא שאומר שהנובלות הם תמרים שנתייבשו בשמש שמברכים עליהם שהכל יותר מובנת מפני שהתמרים התקלקלו ואינם ראויים כפי שהיו, ולכן אין ראוי לברך עליהם העץ]
אך לפי הדיעה הסוברת שנובלות הם תמרים שנשרו מחמת הרוח קשה מדוע ברכתם שהכל, הלא ברכת פרי העץ יש לברך עליהם! [לפי רש"י שהרי הם לא השתנו לקלקול]
נמצא שאי אפשר לפרש שהנובלות ששנינו במשנה הם תמרי דזיקא, וקשה על אותה הדעה מהמשנה!
לצבי שלום
אכן הבנת נכון. [תיקנתי מעט את ההסבר שלך בשורה האחרונה].
שלומ לרב הרב מתכוון שקשה על אחד מהאמוראימ מדברי המשנה ?
כן.
שלומ לרב [מסכת ברכות דף מב עמוד ב]
השאלה שלי חוץ מזה שרבא בא להקשות על רב נחמן מהמשנה ולומר לו קשה עליך שאמרת שהיין שבתוך המזון פוטר את היין שאחרי המזון שהרי כתוב במשנה שאחרי המזון צריך לברך על היין אפילו שבירכו כבר בתוך המזון על היין [מה שכתבתי עכשיו זה מה שרבא אומר אבל השאלה שלי האם מה שכתבתי למטה בסוגריים זה גם מה שרבא אמר לנו בקטע הזה?]
איתיבה רבא לרב נחמן בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו [הרי שהמשנה עוסקת בדין חבורה שבירכו על היין בתוך המזון ואף על פי כן ממשיכה המשנה] לאחר המזון אחד מברך לכולם [נמצא שמפורש במשנה שהיין שבתוך המזון אינו פוטר את היין שלאחר המזון לכן הצריכה המשנה לברך שוב על יין זה].
אכן כן.
שלומ לרב [ברכות מה עמוד א] [הבנתי נכון ?] [ובמקרה השני ששמתי סוגריימ זה מה שהגמרא אמרה לנו או הברייתא ?]
בוא ושמע מהברייתא שלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן ואין רשאין ליחלק שיברך כל אחד לעצמו שבכך הם מפקיעים מעצמם את ברכת הזימון שכבר נתחייבו בה ומדייקת הגמרא מוכח שדווקא 3 מזמנים אבל 2 לא יזמנו ואפילו רצו שאם גם שניים יכולים לזמן מדוע לא יהיה האחד רשאי ללכת והלא אינו מפקיע את ברכת הזימון מהשנים האחרים כיון שהם רשאים לזמן בפני עצמם
בוא שמע ראייה מברייתא השמש שהיה משמש את השניים הרי זה אוכל עמהם אף על פי שלא נתנו לו רשות ואין בכך גאווה שהוא אוכל ללא רשותם שכן נוח להם שיאכל עמהם שעל ידי כך הרי הם 3 והוא מביאם לידי זימון אבל היה משמש על השלושה כיון שיכולים לזמן גם בלעדיו הרי זה אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו לו רשות [ ואם כדברי האומר שגם שניים רשאים לזמן מדוע רשאי השמש לאכול עם השנים בלא קבלת רשות הרי אם רצו היו יכולים לזמן גם בלעדיו ומכאן ששניים אינם רשאים לזמן ]
אכן.
שלומ לרב [ברכות נז עמוד ב ] [השאלות בשורות הרחבות ]
שנו חכמים בברייתא הרואה בחלומו מת בבית הרי זה סימן ששלום בבית ואם אכל ושתה בבית הרי זה סימן יפה לבית ואם נטל כלים מן הבית הרי זה סימן רע לבית ורב פפא העמיד את דברי הברייתא שנטל כלים מהבית זה סימן רע במנעל וסנדל [ולפי רש"י טעמו של רב פפא שזה סימן רע בגלל שיוצאים איתם החוצה ולכן אם ראה בחלום שהמת נטלם הוא סימן שהמת מוציא עמו אנשים אחרים מחוץ לבית אבל אם ראה בחלום שהמת נטל כלים אחרים מהבית אינו סימן רע
רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בחו"ל צריך לומר כן מפני שעתידים כל העכומ להתגייר שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' [לפי הרד"ק מדובר במלחמת גוג ומגוג והמצודת דוד אומר שה אומר אהפוך את לשון כל העמים ללשון הקודש ועל ידי כך יקראו כולם בשמי ויעבדוהו יחד ] זה הפירוש של הפסוק אבל הפירוש הזה לא במיוחד בשביל רבי שמעון נכון ? אני מתכוון אני יודע שהדרשה רק של רבי שמעון אבל אני שואל על פירוש הפסוק שהוא לא רק של רבי שמעון נכון ?
לצבי שלום
נראה שעירבת כאן שני עניינים שלא קשורים, או שלא הבנתי את שאלתך. תחזור על מה שכתבת, ותנסח מחדש את הדברים.
שלומ לרב
[ברכות סא עמוד א] כתוב תנו רבנן 2 כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת לרעה וכו אני מדלג לחלק האחרון של הפיסקה – דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו [לפי המהרש"א התנא של הברייתא מבין את הפסוק ככה שלא על הלב עצמו דיבר הפסוק כי יש רק לב 1 אלא שיש ללב 2 יועצים זה שמימין מייעץ חכמה וזה שמשמאל מייעץ כסילות והיועצים אלו 2 כליותיו] הבנתי נכון?
אכן. רק שהקושי שהבאת שא"א לומר שעל הלב קאמר 'בכל לבבך' שהרי לאדם רק לב אחד, זה נכון לגבי הפסוק הזה. אבל ביחס לפסוק 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו' הקושי הוא שהלב הוא לעולם בשמאל, ואי אפשר לפרשו כפשוטו בימין, אלא בע"כ דקאי אכליות היועצות מימין ומשמאל.
שלומ לרב
אני בטוח שדברי הרב נכונים אבל שאלתי לפי המהרש"א והמהרש"א לא הזכיר את הענין שהלב רק בשמאל כבוד הרב אומר שאפילו שהמהרש"א לא הזכיר את זה בטוח הוא התכוון לזה?
ז"ל של המהרש"א:
ב' כליות כו'. משום דכל אברים הפנימים דחשיב בסמוך אין בהו אלא אחד בגוף אדם חוץ מב' כליות וע"כ אמר שנבראו להיות יועצי הלב אם לטוב אם לרע וע"כ הם שנים אחד יועץ לטובה ואחד לרעה וקאמר ומסתברא כו' דכתיב לב חכם לימינו וגו' דלא על הלב גופיה קאמר אלא על ב' יועצי הלב [כאן המהרש"א לא מזכיר ב' לבבות, כי בפסוק לא מוזכר ב' לבבות, אלא כאן הקושי הוא שהלב לעולם בשמאל, הן אצל החכם והן אצל הכסיל] ובזה שייכא ברייתא זו אמתני' דהכא דקתני בכל לבבך בשני יצריך דלא על הלב גופיה קאמר דאין לאדם ב' לבבות [כאן מבאר המהרש"א שא"א לומר 'לבבך' ב' לבבות, שלאדם לב אחד] אלא על ב' יועצי הלב שהן ב' כליות קאמר ודו"ק:
שלום לרב
כתוב ומיץ אפיים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם 1 ו2 ושותק וכו' [ולפי המהרש"א ככה יש לדרוש את הפסוק ומיץ אפיים הכווונה מי שסובל את הכעס של רבו וסובלו פעם 1 ו 2 יוציא ריב הכוונה זוכה להבחין דיני ממונות לדיני נפשות]
צדקתי?
לצבי שלום
המהרש"א בעצם מסביר שלדון בדיני ממונות צריך יותר אורך רוח, כי בא לפניו ריב בין שני בעלי דין (שלא כאיסורים ונפשות שאין צד נוסף), ולכן זוכה לכך רק אם שתק לכעס רבו פעמיים, ובסוף מס' ב"ב הוסיף שלפעמים מתוך דיני ממונות כגון גזלות באים לדיני נפשות, ולכך בדיני גזלות צריך דיין מומחה, ומי ששתק לכעס רבו, יהיה מומחה לדון בדינים אלו שהם "בין ממונות לנפשות".
רש"י בתחילת המסכת כותב ש"ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא", והשאלה שלי הוא אם גם בבוקר יוצאים חובת קריאת שמע בקריאת רק פרשה ראשונה?
לר' יחיאל שלום
בהשקפה ראשונה הייתי אומר שכן, שהרי התורה אמרה ובשכבך ובקומך, ומשמע שהשוותה את ק"ש של ערבית לק"ש של שחרית.
אך אחר העיון ראיתי שאין זה מוסכם, ובגליון מהרש"א כתב בדעת רש"י שיש חילוק בין החפצא של הק"ש דערבית לשחרית ע"ש ולכן יתכן שבשחרית צריך לקרוא לשיטת רש"י ג' פרשיות.
אך מלשון 'שו"ע הרב' סי' נ"ח ס"א משמע שלרש"י ערבית ושחרית שוות – ודי בפרשה ראשונה, וז"ל:
"ק"ש שחרית וערבית היא מה"ת שנאמר בשכבך ובקומך וי"א [רש"י ברכות ב' ע"א ורבינו יונה שם ט"ז ע"א] שפרשה ראשונה בלבד היא מה"ת ומה שנאמר בפרשה שני' ובשכבך ובקומך בדברי תורה הכתוב מדבר [מנחת כהן מאמר ב' פי"ג].
תודה רבה כבוד הרב
כבוד הרב. למה תפילת המנחה קרוי "מנחה"? ואפילו מפסוק ויהי בעלות המנחה (באליהו בהר הכרמל) ג"כ אינו מבואר על מה באמת נתבסס שם זו "מנחה"…
לר' יחיאל שלום
מנחת ערב המוזכר בתהלים – משמעותו קרבן התמיד הקרב לפנות ערב. קרבן המנחה השייך לערב.
אך עיין בתוס' בפסחים [דף קז עמוד א] שכתבו: "סמוך למנחה – תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד? וי"ל בשחר יש שם אחר 'תפלת שחרית'. [לכן נתייחד השם 'מנחה' לצהריים] ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ו:) הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון". עכ"ל.
ובשל"ה הקדוש כתב [פרשת וירא תורה אור] "ומצאתי, שלכך נקרא תפלת מנחה – מנחה יותר משאר תפלות, הלא כל שאר תפלות הם מנחה שלוחה לה', אלא שאמר יצחק מה זה יש כאן עולה ולא מנחת סולת, עמד ותיקן תפלה שתהיה במקום מנחה, על כן נקראת זאת התפילה של בין הערבים שתיקן יצחק 'מנחה', שתקנה במקום מנחת סולת. ורמז לדבר 'ונפש כי תקריב [קרבן] מנחה' (ויקרא ב, א), היינו יצחק שמסר נפשו". עכ"ל.
הרמב"ן [שמות פרק יב-ו] מבאר את הקשר בין מנחה לצהריים ללא קשר לקרבן מנחה וז"ל: "ומנחה לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול, כדמתרגמינן למנח יומא (בראשית ג ח)" עכ"ל.
על הכל אנחנו מודים, תודה לתשובות הבהורות שלכם! כה לחי!
שלום הרב.
בתחילת דף לד. אמר רב פפא לאביי מי שלא כיון דעתו וכו'. מכין אותו "בקורנס של נפחים".
מה הכונה? כפשוטו? כי לא נאמר ראוי להכותו ונשמע כפשוטו. קצת קשה.
תודה.
לר' גבריאל שלום
אכן הכוונה כפשוטו, וכפי שפרש"י [המפרשים מסבירים שהוקשה לרש"י הא אין עונשין אלא אם כן מזהירין, וכאן מיד מכין אותו?] מחינן ליה – כלומר: מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו אם ירגיל בכך. עכ"ל.
א. קודם מלמדין אותו לכווין.
ב.רק אם ירגיל בחוסר כוונה ו'חברותא כלפי שמיא' ח"ו, רק אז מכין אותו.
דף לח במסכת חולין לא ניטען לי לשמיעה…
האם יש תקלה כל שהיא …
צודק, תוקן. תודה!